הורים רבים פונים אליי ומספרים לי שהדיבור של הילד שלהם הוא לא שוטף, שהילד "נתקע". יכול להיות שהוא חוזר על ההברה הראשונה במילה או שהוא מאריך אותה. יכול להיות גם שהוא חוזר על מילים שלמות, או אומר "אה... אה..." הרבה פעמים לאורך המשפט. בכל אופן, זה מצב שיכול ליצור לחץ אצל ההורים, כי פעמים רבות זה מופיע באופן פתאומי.

אז מה כדאי לעשות?

• קודם כל, לא להילחץ. מדובר במצב זמני – יכול להיות שיחלוף לבד, ואם לא, ניתן לטפל ולשפר מאוד את שטף הדיבור. ידוע ממחקרים שכ-5% מהילדים מגמגמים ורק 1% ממשיכים לגמגם גם בבגרות. כלומר, יש סיכוי של 80% שהגמגום יחלוף מעצמו! אם בכל זאת אתם מודאגים, ולא מעוניינים להמתין לאפשרות שהגמגום יחלוף, מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת שמתמחה בתחום.


• חשוב שתתנו לילדכם זמן לסיים את דבריו מבלי לקטוע אותו. הראו סבלנות! תנו לילד שלכם את ההרגשה שיש לכם את כל הזמן שבעולם בשבילו. אם אתם עסוקים, אימרו לו שיספר לכם מאוחר יותר. אם אתם פנויים, רדו לגובה העיניים שלו ותקשיבו באמת.


• אם בבית יש עוד אחים, הרבה פעמים נוצרת "תחרות" על זכות הדיבור. מצאו דרך לאפשר לכל אחד מבני הבית לדבר, מבלי שאחרים יקטעו אותו או ייכנסו לדבריו.


• אין טעם לומר לילדכם "תדבר לאט ותארגן את המחשבות שלך". משפט זה מעביר את האחריות לילד, שכרגע מתקשה להיות בשליטה על הנושא. במקום, תהוו דוגמא בעצמכם ותאטו את קצב הדיבור שלכם.


• כדאי שתמעיטו ב"דיבור על פי דרישה": למשל כשמבקשים מהילד שיספר משהו או כששואלים אותו שאלות שהתשובה עליהן מאוד ארוכה. אם כרגע הילד שלכם מפגין חוסר שטף, עדיף לשאול אותו שאלות סגורות או שאלות בחירה בין שתי אפשרויות.


• האם דיברתם עם הילד שלכם על הגמגום? הורים רבים חוששים לדבר עם ילדם על הגמגום שלו, מתןך פחד שזה רק יחמיר את המצב. ההיפך הוא הנכון! הילד שם לב שהוא נתקע בדיבור, וכאשר יש נושא שלא מדברים עליו זה משדר מסר, שהנושא הוא כל כך חמור שאסור אפילו להתייחס אליו. זה יכול אפילו לעורר תחושות של אשמה ובושה. במקום, אתם יכולים לשאול את ילדכם איך הוא מרגיש בנוגע לדיבור שלו, או לומר לו: "שמתי לב שאתה מאוד מתאמץ להגיד את המילה הזאת". אפשר גם לשאול אותו: "מה יעזור לך – שאני אחכה עד שתסיים להגיד או שנאמר יחד את המילה הקשה?"


• לסיום, הייתי רוצה שתחשבו מה הייתם עושים אם ילדכם היה מתמודד עם קושי מוטורי מסוים, למשל לקשור את השרוכים. איך הייתם מגיבים? בוודאי הייתם מעודדים אותו על הניסיונות ועל ההתמדה. אני מאמינה שגם לגמגום כדאי להתייחס באותו האופן.

כמובן שהעצות שנתתי אינן מחליפות התרשמות של קלינאית תקשורת. אם הנושא מטריד אתכם, אני ממליצה להתייעץ עם קלינאית שמתמחה בתחום. כדאי גם להציץ ב"מדריך למניעת גמגום" של עמותת אמב"י.